למה מטוסים טסים גבוה?

 

לעין הלא מיומנת נראים המטוסים כאילו הם טסים בכל כיוון, גובה ומקום אפשרי, אבל האמת די אחרת – מטוסים טסים בנתיבי טיסה, או נתיבים כפי שקוראים להם, שהם ממש כמו כבישים בשמים רק בתלת-מימד.

הנתיב שבו יטוס מטוס מופיע במפה שזמינה לטייסים, אבל באותו הנתיב יכולים לטוס מטוסים ב “קומות”, כלומר בגבהים שונים וכך יוצא שלעיתים קרובות מטוסים טסים אחד מעל השני באותו נתיב.

את הגובה שבו יטוס מטוס מסויים בנתיב קובעת יחידת הבקרה השולטת על הנתיב, והוא משתנה בעיקר על פי סוג המטוס ויכולותיו.

מפת נתיבי טיסת מכשירים
מפה (חלקית) של נתיבי הטיסה היוצאים מנמל התעופה בן גוריון מערבה.

מטוסי הנוסעים הסילוניים שאותם אנו מכירים וטסים בהם, יעדיפו לרוב לטוס בגבהים שבין 30,000 ל 40,000 רגל (כ 10 עד 12 ק”מ) מהשיקולים הבאים:

  1. חסכון בדלק – חברות התעופה שואפות להוזיל ככול האפשר את עלויות הטיסה כדי שיוכלו למכור כרטיסים בזול או להרוויח יותר. בגבהים בהם טסים מטוסי הנוסעים האוויר דליל וההתנגדות שהוא מפעיל על המטוס המתקדם קטנה הרבה יותר מאשר בגבהים נמוכים. כתוצאה מכך המנועים צריכים להפעיל פחות כוח להתגבר על ההתנגדות וצריכת הדלק קטנה. בנוסף מסוגלים המטוסים להגיע בגבהים האלה למהירויות גבוהות יותר מאשר הם יכולים להגיע בגובה נמוך, מה שמקצר את זמן הטיסה. בגבהים גבוהים יותר מאלו קטנה כמות החמצן המשמש לבעירת הדלק באוויר, והמנועים אינם יכולים לפעול יותר ולכן לא ניתן להגביה מעבר לגבהים האלו. יוצאים מהכלל הם מטוסים צבאיים אשר המנועים שלהם תוכננו במיוחד לטיסה בגבהים של עד 80,000 רגל, כמו מטוס ה SR71 – מטוס הריגול האמריקני המפורסם.
  2. מזג האויר – מטוסי נוסעים מעדיפים לטוס במזג אויר נוח ולהימנע ככל האפשר מסערות הגורמות תחושת אי-נוחות לנוסעים. האטמוספירה – שכבת האוויר המקיפה את כדור הארץ מתחלקת לשכבות, ומזגי האוויר החריפים שוררים בשכבה הנמוכה ביותר הנקראת טרופוספירה. הטרופוספירה מגיעה (תלוי איפה) עד מתחת לגבהים הנ”ל ובהם מזג האוויר בדרך כלל יציב ונוח. יוצאי דופן הם ‘זרמי הסילון’ – רוחות במהירויות של 200-300 קמ”ש הנושבות ממערב למזרח בגבהים האלה, והמטוסים מנסים “לרכב” עליהן בדרכם מזרחה, ולעקוף אותן בדרכם מערבה. (זאת גם הסיבה שבגללה טיסה מארצות הברית לארץ קצרה בערך בשעה מאשר הטיסה בכיוון ההפוך, ולא עקב סיבוב כדור הארץ כפי שנהוג לחשוב בטעות)
  3. צפיפות – בגבהים נמוכים קיימת צפיפות גדולה של כלי טיס באויר (כולל מטוסים קטנים, מסוקים, כלי טיס המשמשים לתחביב הטיסה ועד לרחפנים ודאונים). הטיסה בסביבה רוויית כלי טיס מסכנת את הבטיחות בעיקר בגלל הפרשי המהירויות שבין כלי הטיס השונים, ולכן מעדיפים מטוסי הנוסעים לטוס גבוה – מעל התנועה.
  4. בטיחות – תקריות בכלי טיס הם דבר נדיר, מאוד נדיר אבל הן קורות. וכשהן קורות מעדיפים הטייסים שיהיה להם כמה שיותר זמן בכדי לפתור את הבעיה לפני שהמטוס יגיע לקרקע. (דרך אגב לכל מי שחרד – מטוס שמנועיו הפסיקו לפעול לא נופל כמו אבן מהשמים אלא הוא הופך לדאון בכלל לא רע ויכול לדאות למרחקים גדולים) אחת התקריות המפורסמות בעולם התעופה קרתה למטוס בואינג 767 שהדלק במיכליו אזל בגלל טעות בתדלוק, והוא הצליח לדאות עד לשדה תעופה קרוב ולנחות בו עם מנועים כבויים מבלי שאף נוסע נפגע. למי שרוצה לקרוא פרטים נוספים אז אפשר במאמר הזה בויקיפדיה – הדאון של גימלי

רוצים לדעת יותר על איך טסים מטוסים? בואו אלינו לטיסת היכרות – שיעור טיסה של חצי שעה עם מדריך טיסה, והטיסו בעצמכם מטוס מדגם ססנה 172.

יש לכם שאלות נוספות על נושא? המאמר עשה לכם חשק לטוס? מלאו את הפרטים בטופס ואחזור אליכם: